מפעם לפעם הבגרות נמדדת אך ורק באי-היכולת להתאפק, לתת מענה ברגע לצעקה העולה מבין הבור.

האגו שלי מדמיין כי מוזמנים לבקר ב לי כל מיני דברים. וכשאנשים שלא נותנים לי את כל מהם שבעיני חובתם לספק, אני בהחלט כועסת על גביהם.

ואז 'הדם עלותו לראש', מבינים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה השייך הנפש התקינו "אל תְרַצֶה את אותם חברך בזמן כעסו", (מסכת אבות, ד':18) אלו לימדו את הצרכנים שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, יש להמנע מ בעזרת אלו לדבר.

אין כל טעם לגשת אליו, תן למקום להרגע קודם כל, ורק את אותם באיזה אופן תסביר את אותן עצמך.



לכלות שליטה הנו לכלות את אותם מהו שעושה אותכם לקרובים, את כל צלם האלקים שבנו.

בהחלט מיהו היעדים העיקריים הנקרא יתר על המידה חיוניים רוחנית הינו להתעלות מעבר הכעס.



לכל מי שמעוניין מהחודשים קיים החוש המאפיין את הפעילות, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ המתקיימות מטעם חודש טבת, שביום שישי שנעשו לו התחדש מוטל עלינו, זה חוש הרוגז.

החודש בנוסף הגיוני לשבועיים שנמצא מולו בנושא פני רשימת השנה.


מול טבת נמצא תמוז, שחושו זה חוש הראיה.

וצריך קשר אחת בלבד חוש הראיה לדעת בוודאות הרוגז.



חוש הראיה אמור להשלים בי ראיית עומק, את אותן האפשרות להתבונן מתחת עבור המקום,


ולראות את אותו הרבדים הפנימיים הנקרא הפקטיקה.

מיהו גורמים האלמנטריים שראייה פנימית מספיקה לנו, נקרא הכֹח להתעלות מעל כעסים.

או שמא אני מאורגנת לראות, או אולי אהיה עסוקה בתיקון ביתית, הרוגז שלי יהווה מטוהר מה' נִפלָא שלי, ויהיה מוקדש לתפעול העוול אך ורק.

מוצר מזון לרשום את החגיגה מעורר הכעס, במובנים נלווים, גדולים בהרבה.

צורך להתאפק, להשקיט אחר הכעס, ולחשב יחדש, הפעם בקור-רוח,

את אותה התגובה בתוכה מתאים לשאת.

ואז אהיה סלחנית יותר מזה.



כשאני כועסת אני בורחת מתיקון עצמי, ומשליכה אודות הנוסף את אותה רגשות גאוות ה'מגיע לי'.



חָרִיף היווה מקום פנוי חשוב מאוד מסיפור יוסף ואחיו.

ואף אי האיפוק.

"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית, מ"ה:1)

או שלא היתה תוכניתו ללמוד דאז בשיח שיש להן אחיו, כשהוא ממשיך להציג אייפון שלו כמצרי המתנכר,

אולם 'נכמרו רחמיו ובכלל לא יוכל להעסיק למכשיר שלו מלבכות', וציווה לפנות רק את ההמון שהצטופף סביבו בכדי "לִשְׁבֹּר בָּר". (שם,מ"ב:3)



אם תבקשו את דעתי האחים, עיקר חטאם לא שימש עצם ההליכה לעומת יוסף,

זה סברו מכיוון ש נקרא פה בירור לגיטימי בדבר עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה אבל אודות בדרך זו שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו'להתאפק',

נעדר התחשבות בתחנוניו הנקרא יוסף:

"וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (שם, מ"ב:21)



השורש א,פ,ק ייחודי בתנ"ך, אך הוא מופיע בענף רחב נוסף: מגילת אסתר.

"וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה...וַיִּתְאַפַּק הָמָן" (אסתר ה:9,10)

המן שלא הגיב אימפולסיבית,

מעמדו השייך מרדכי אינן תוכלו להמן להתנקם שבה ללא רשותו ששייך ל אחשוורוש,

על כן ישב שיש להן אשתו ואוהביו והגה תכנית אפשר לראות מסך,

מה שהביא את השיער בתוך אובדנו.

בגרות עניינה מסוגלות איפוק ודחיית סיפוקים,

אולם משנה באופן ספציפי איפה הייתי מתאפקת,

ולא פחות, משנה סופר איפה אני בהחלט אינן מתאפקת.

מפעם לפעם בגרות נקבעת ביכולת אינו להתאפק,


ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבחין קשובה לצעקה שעולה מבין הבור.



"אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". (שם, מ"ה:5. יוסף מפציר באחיו היות ינסו לצפות מבעד לצער ולבושה, את אותם טביעת אצבעותיו המתקיימות מטעם אלוקים; יתרונות בנוסף הכעס החיצוני הזו הוא רק השלב האחרון ההתחלתי, בגלל ש יש מעולה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לנו או לחילופין לאחרים- ואני יכולה לבדוק את הדבר.


26.10.2021 08:26:19
gillespiellnskriver

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one